<h1>הרוקח סימן שכ"ד</h1>
<h2>דף פה:</h2>
המתפלל לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר בפרק א' דברכות [ה' ע"ב]. ונראה אם עמוד קבוע או בימה קבועה לפניו אינה מפסקת. דהוי כמחיצה דקיימא לן בסוטה בפרק ואלו נאמרין [ל"ח ע"ב] כרבי יהושע בן לוי מחיצה אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. אבל מטה וכסא ושולחן שאינו קבוע מפסיק הוא. אמרינן בעירובין בפ' כל גגות תשעה בגדול' ויחיד בקטנה מצטרפין שקטנה כאילו היא כגדולה אבל לא להפך דבעינן לצירוף שיהו ביחד ואם שומע קול שליח ציבור בכל מקום יוצאין כדאיתא במס' ר"ה בפרק ראוהו בית דין [כ"ט ע"א], אם השומע כיון לבו יצא. ואף על גב דרב דאמר בפסחים בשילהי כיצד צולין מן האגף ולחוץ כלחוץ, וכן לתפלה. הא קיימא לן כרבי יהושע בן לוי דמחיצת ברזל אינה מפסקת.
<h2>דף קיד:</h2>
קיימא לן כרבי יהושע בן לוי דאמר הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה יתפלל ואם לאו לא יתפלל, שאין יחיד אומר קדושה. פר"ח ורבינו שלמה ואבי ריב"ק ורבותי' פסקו המתפלל לא יפסיק לענות יהא שמיה רבא או קדיש או ברכו. אלא יש לשתוק לשמוע הציבור כשעונין חוזר וגומר תפלתו אבל אם הצבור מתפללין ימתין עד שיסיימו ויתחיל עם שליח ציבור בלחש ואומר עם החזן נקדש וקדושה וגומר תפלתו. ולי נראה דאין לשתוק לשמוע מפי הציבור, שאם היה שומע מפי שליח ציבור היה יוצא כדאמר בפרק ראוהו בית דין [ר"ה כ"ט ע"א] דדעתיה דשליח צבור אכולי עלמא וכר' יוסי דאמר בשליח ציבור אבל ביחיד עד שיתכוון שומע ומשמיע, והא דאמר במס' סוכה בפ' לולב הגזול [ל"ח ע"ב] שומע כעונה היכא שנתכוון להוציאו כההיא ירושלמי דמגילה המגילה אשר קראו אותה לפני המלך, והלא ש"ץ קראה מיכן שהשומע כקורא. ירושלמי דסוכה אשה מברכת לבעלה ובן לאביו בעונה אחריו אמן. וכר' זירא דאמר איכוין ותקע לי. ובפ' כיסוי הדם ובפ' ערבי פסחים מצות צריכות כוונה. ובירושלמי דראש השנה היה עובר אחורי בית הכנסת הדא אמרה מצות צריכות כוונת הלב. אבל אם קורא תהלה לדוד או זמירות או יוצר או קדיש או קרית שמע אפי' באמצע הפסוק עונה עם הקהל דקיימא לן כר' יהודה באמצע הפרק שואל מפני היראה. כל שכן זה. אבל בתפלה יתפלל לפניו ולא ישתוק דהעוסק במצוה פטור מן המצוה האחרת. וביומא ודברת בם ולא בתפלה.
